מראבאב לכינור - תרגיל

המוזיקה הערבית מאופיינת בדגש על מלודיה ומקצב (בניגוד להרמוניה במוזיקה המערבית).

משותפים לה: מערכת צליל הכוללת מלודיה - המקאם, מבני קצב, כלי נגינה ותרבות מוזיקלית.

.

מוזיקה יהודית היא המורשת המוזיקלית של העם היהודי לדורותיו. היא כוללת הן מוזיקה ליטורגית והן מוזיקה אמנותית ופופולרית, וכוללת מגוון קצבים וצלילים שהושפעו מתרבויות מוזיקליות שונות לאורך תקופה של 3,000 שנה, החל מהתרבות המזרח תיכונית העתיקה, ובהמשך בתרבויות השונות בארצות התפוצה שבהן היה העם היהודי מפוזר במשך כ-2,000 שנה, ועד הקמת מדינת ישראל וימינו אלה. בשלהי המאה ה-19, החל מפעל כינוס ושימור חומרי ורעיוני של המסורות המוזיקליות בשל החשש שבחלוף הדורות והתמורות הן יאבדו.

ההגדרה המעשית ביותר למושג "מוזיקה יהודית" היא ככל הנראה זו שהוצעה על ידי האתנומוזיקולוג קורט זאקס: "מוזיקה שנוצרת על ידי יהודים, עבור יהודים, וכיהודים".‏ עם זאת, המושג "מוזיקה יהודית" הוא ערטילאי מעצם טבעו, כיוון שמוזיקה זו לא קורצה מחומר אחיד ועברה שינויים לאורך ההיסטוריה: היהודים בפזורה באו במגע עם מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים שבחלקם אף היו שונים באופן מהותי מהמסורת היהודית (למשל באירופה).

רבּאבּ (בערבית:ربابة) או רבּאבָּה,

"כינור עם מיתר אחד", "כינור הנילוס", הוא כלי מיתר עתיק, שנפוץ מן המזרח התיכון וצפון

אפריקה אל אפריקה שמדרום לסהרה, אסיה ואירופה. הכלי בנוי מצוואר עץ, עליו מתוח מיתר יחיד (בגרסה הפשוטה ביותר ועד שלושה מיתרים בגרסאות אחרות) ובתחתיתו מיכל לשם יצירת גוף-תהודה, המונח זקוף על הקרקע או בחיקו של הנגן. הנגינה בכלי מתבצעת באמצעות קשת בניצב למיתרים. מן הכלי הפשוט צמחו הלירה הביזנטינית, הרבק (rebec), הקמנצ'ה הפרסי, המורין חור המונגולי, ההוקין הסיני ועוד. מנעד הכלי מוגבל ביותר, קצת למעלה מאוקטבה.

הרבאב בנוי בשלל גרסאות, לפי המסורת והמצאי בשטח. מיכל התהודה עשוי פעמים רבות מדלעת יבשה או עץ חלול, אך גוף התהודה של רבאב בדואי יכול להיות קופסת-פח. במגרב מתוח המיתר לא על צוואר דק אלא על גוף עץ מעובה חלול ולרוב מעוטר

כינור הוא כלי קשת בעל הצליל הגבוה ביותר במשפחת כלי הקשת המיוצרים כיום.

הכינור הוא כלי הנגינה הראשון המוזכר בתנ"ך: "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב." (בראשית ד, כא). ומוזכר גם בספר שמואל א', ט"ז, כ"ג: "ולקח דוד את הכנור ונגן בידו", ועוד פעמים רבות בספר תהילים. יובל המוזכר בפסוק הוא בנו של למך בן מתושאל, והפסוק הנ"ל אומר עליו כי המציא את אמנות הנגינה. אך העובדה כי המציא את אמנות הנגינה באמצעות הכינור המוכר לנו אינה מדויקת, כיוון שככל הנראה הקשת לא הייתה קיימת בזמנו, אלא אותו כינור הוא למעשה נבל מסוג הנבל הקשתי; או הלירה אשר נקראת גם כינור דוד, אשר לה תיבת תהודה ושתי זרועות מחוברות בדומה לעול, שממנו נמתחים המיתרים (שהותקנו ממעי כבשים) אל תיבת התהודה. או כמו הנבל אאולי אשר בו הצליל מופק על ידי הרוח כפי שנראה מהתלמוד במסכת ברכות דף ג "כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו". צורה זו של הכינור נראתה במטבעות בר כוכבא בתור כלי נגינה תלת-מיתריים בעלי תיבת תהודה מעור ומעץ אשר מזוהים ככינור המקראי והנבל הקשתי הקדום.

בנוסף נמצא ציור של כנר בקבר בני חסן במצרים, וכן כינורות קדומים כאלו נמצאו בארצות יבשת אסיה.

הכינור, כאמור, הוא חלק ממשפחת כלי המיתר (כלים קורדופוניים) בתת-המשפחה "כלי לאוטה", שהם כלים בעלי-צוואר. אביו הקדום של הכינור הוא כלי קשת בעל שלושה מיתרים שנפוץ במאה העשירית באירופה תחת השם רבק (Rebec). שם זה נוצר משיבוש המילה הערבית "רבאב", שציינה כלי מיתר ידוע במרחב האסלאמי. כמו הכינור, גם הרבק היה מכוון בקווינטות.‏[1]. רק בסביבות המאה העשירית ניתן למצוא תחילת עדויות לכלי קשת במערב. בתקופה זו התפתח כלי נגינה בשם "לירה ביזנטית", או "Viola" והוא אביו המאוחר של הכינור, כמו של רוב כלי הקשת במערב

כיום משתמשים בכינור מערבי גם בנגינת מוסיקה ערבית אך מכוונים אותו ל"כיוון ערבי" ומשתמשים בשני תווים במקום ארבעה רה וסול במקום מי לה רה וסול .

מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (ביחיד: כְּלֵֽיזְמֶר, הלחם של המילים כלי-זמר) היא מוזיקה יהודית שמקורה ביהדות מזרח אירופה, ושורשיה מצויים גם במסורות מוזיקליות מקומיות.

כלי הנגינה העיקריים המשמשים במוזיקה זו הם קלרינט, כינור, תוף, קונטרבס ואקורדיון. בעבר היה הכינור הכלי הנפוץ ביותר, אך כיום נגינה על קלרינט היא הנפוצה ביותר בקרב כליזמרים. ניגון הכליזמרים נעשה לעתים על ידי נגן בודד אך לרוב מאורגן כלהקה הכוללת בין שלושה לשלושה עשר נגנים. להקות קטנות של כליזמרים כוללות כלי סולו (קלרינט / כינור) , כלי בס (הקונטרבס) וכלי הקשה (תוף) ששימש למקצב. בלהקות גדולות היו שני כינורות כאשר אחד מהם משמש כינור שני וכן שני חלילים או חצוצרות, קונטרבס וכלי הקשה מסוגים שונים, צימבאַל, תוף ומצלתיים.

נגינת הכליזמרים במזרח אירופה ליוותה את מרבית אירועי מחזור החיים בקהילות השונות ובכלל זה אירועי שמחה ואבל. כיום, מוזיקת הכליזמרים מנוגנת בעיקר בחתונות וכן בשמחות קהילתיות וכלל-יהודיות אחרות דוגמת הכנסת ספר תורהואירועי ל"ג בעומר במירון. מתחילת שנות האלפיים ישנה עדנה מחודשת למוזיקת הכליזמרים, וישנם פסטיבלים ואירועי כליזמר רבים ברחבי ישראל, שאורכם מערב אחד ועד שלושה ימים. פסטיבלים כאלו יש מדי שנה בצפת, ברעננה, בעמק חפר, ועוד. נגני כליזמרים מפורסמים כיום, הם ישראל זוהר, מוסא ברלין, גיורא פיידמן, אברהם סגל, חיליק פרנק וברני מרינבך.